השלכותיה הרכושיות של בגידה
חוק יחסי ממון מורה כי בהעדר הסכם ממון בין הצדדים הקובע כיצד יחולק הרכוש המשותף במקרה של פרידת הצדדים, יחולק הרכוש באופן שוויוני. החריג, המצוי בסעיף 8 לחוק, מונה מספר מצבים המצדיקים סטייה מעקרון השוויון. אחת החלופות המרכזיות של הסעיף עוסקת במקרים בהם ראה בית המשפט כי ישנן "נסיבות מיוחדות" המצדיקות סטייה מן החלוקה השוויונית.
ברבות השנים, פירש בית המשפט את סעיף הסל הנ"ל, כמצדיק סטייה מחלוקת רכוש שוויונית במקרים של חוסר איזון משמעותי ביכולת הכלכלית של בני הזוג, כך התיר בית המשפט לחרוג מחלוקת רכוש שוויונית במקרים בהם הודות להיותה של האישה "בת הזוג הביתית" אשר הקדישה עצמה לטיפול בילדי הזוג ותחזוקת משק הבית, בנה הבעל קריירה שהודות לה יכולתו הכלכלית גבוהה באופן ניכר מיכולתה של אשתו. במקרים אחרים, התיר בית המשפט לסטות מחלוקה שוויונית בשל הברחת נכסים מצד אחד מבני הזוג, ואף במקרים בהם הפסיד אחד הצדדים את הון המשפחה בהימורים.
מנגד, בית המשפט דחה בזו אחר זו תביעות בהן נתבקש בית המשפט לסטות מחלוקת רכוש שוויונית בגין בגידה של בן/בת הזוג, מן הנימוק שאין להפוך את חוק יחסי ממון, שהינו בעל תכלית כלכלית גרידא, לכלי ענישתי ומחנך.
לאחרונה, ניתן פסק דין בו התיר בית המשפט לסטות מחלוקת רכוש שוויונית, כאשר ברקע מצויה בגידתו של הבעל, וזאת נוכח הסכם ייחודי שכרתו הצדדים.
על פסק הדין
תחילת הפרשה בבגידת הבעל באשתו, אשר הביאה למשבר ביחסי הצדדים. חרף המשבר, החליטה האישה לנסות ולשקם את נישואיה ונאותה לסלוח לבעל הבוגדני, בכפוף לתנאי ייחודי. האישה דרשה מן הבעל לחתום על הסכם בו הוא מתחייב כי ככל שיבגוד בה פעם נוספת יעבור חלקו בדירת הצדדים לטובת בתם המשותפת. הבעל חתם על ההסכם, אך כעבור זמן לא רב נתפס שוב בבגידתו.
האישה פנתה לבית המשפט בבקשה להורות על אכיפת ההסכם. הבעל התנגד בטענה שלאור הלכות בית המשפט אין להתיר סטייה מאיזון נכסים שוויוני בשל בגידה, ואף טען כי מדובר בחוזה מתנה ולכן הוא יכול לחזור בו מן האמור בחוזה בכל רגע נתון.
בית המשפט לענייני משפחה קבע, כי היות ומדובר בהסכם ממון הרי שהוא אינו מחייב משלא הובא לאישורו של ביהמ"ש עם חתימתו. האישה ערערה למחוזי, אשר הפך את ההחלטה וקבע כי יש להעניק להסכם תוקף מחייב ולהורות על העברת חלקו של הבעל בדירת המגורים על שם בתו. לגישת בית המשפט המחוזי, אין מדובר בהסכם ממון אלא בחוזה משפטי תקף ומחייב. יתרה מכן, נקבע כי אף אם מדובר היה בהסכם ממון, הרי שיש להכיר בדיעבד בתוקפו נוכח נסיבותיו של המקרה.
לסיכום, נראה כי אל-אף התנגדותם הנחרצת של שופטי בית המשפט להכיר בבגידה כנסיבה המצדיקה כשלעצמה סטייה מאיזון נכסים שוויוני, הרי שהם נאותים להכיר בפלטפורמות משפטיות חלופיות מתוך הבנת חשיבותה של חובת הנאמנות המינית בין בני-זוג.
המאמר מוגש באדיבות עורכת הדין טל איטקין - מומחית בדיני משפחה, המעמד האישי והירושה
